האם פחד מקפיא או מניע אותך?

פחד הוא כמו ערפל גדול שמרחף מעלינו. הוא יושב במוח וחוסם את היכולת שלנו לחוות אושר, שמחת חיים ואהבה. פחד סוגר אותנו ומשאיר אותנו באזור הנוחות שלנו. הוא מעודד אותנו להמציא תירוצים שונים למה אנחנו לא לוקחות על עצמנו משימות או אתגרים חדשים גם כשהאתגרים האלה הם בסופו של דבר מה שיביא אותנו למקום שאנחנו כל כך רוצות.

 

בשביל הרבה מאתנו, הפחד משינוי הוא דווקא פחד על מה יגידו, מה יחשבו עלינו, איך יראו אותנו אחרים, ויותר מזה, פחד שלא יקבלו אותנו אם נשתנה.  פחד ממי שנהיה אם נעשה שינוי, את השינוי שהלב שלנו כל כך רוצה ומבקש מאתנו לעשות.

 

הפחד יכול להיות פחד מכישלון. כישלון מהעבר כשניסיתי לשנות את החיים. פחד מלחוות שוב ושוב את הבושה על שלא הצלחנו להתמיד במה שקבענו לעצמנו.
 

אומרים שאפשר לחלק אנשים בהקשר של הפחד, כמובן, לשתי קטגוריות:
חלק מאתנו רואות את התהום העמוקה אליה ניפול אם נשארי את הדברים כפי שהם. וחלק מאתנו  פוחד ממה שנפגוש בצד השני, כשדווקא נצליח.

יש מי שמוכנה להסתכל על המציאות בעיניים ומוכנה לפגוש פנים-אל-פנים את הסכנות הגדולות שמחכות לנו אם לא נעשה כלום, או יותר נכון, אם נמשיך לעשות את מה שעשינו עד עכשיו

אני בהחלט יכולה לזהות כל מיני דברים בחיים שעשיתי מפני שפחדתי ממה שיקרה לי אם לא אעשה כלום, ומקרים בהם לא פעלתי מפני שפחדתי ממה שיגידו או מהעבודה שהדבר הזה דרש ממני. או מהוויתורים שאצטרך לעשות. אחד הדברים שאני מזהה הוא שה'מה יגידו' הרבה פעמים הוא בעצם פחד שלא יאהבו אותי כפי שרגילים לראות אותי. פחד שאחרים לא יקבלו אותי. פחד שאם אשתנה, או אשנה דברים בחיים שלי אני אצור קונפליקט. יש לי הרבה דוגמאות לזה בחיים שלי.  

 

אני פוגשת הרבה נשים. חלק בטלפון, חלק בזום, חלק פנים אל פנים. הן חולקות איתי את הפחד, הבושה, הייאוש ויחד עם זה התקווה על הבריאות הגופנית והרגשית שלהן לא ממש טובה, ורגשות דומים על זה שהן ניסו כל מיני דברים בעבר שלא הצליחו בהם. זה כמובן מוריד את המוטיבציה שלהן בכלל לנסות לעשות שינוי, להבריא ולהרגיש טוב עם עצמן. לא משנה אם העניין הוא המשקלל, מצב בריאותי כזה או אחר, מצב רגשי עם עצמן או בבית...למי חסר?

השבוע הייתה לי שיחה כזו. כל כך הזדהיתי עם נילי (שם בדוי). היא ספרה לי שהיא עושה את מה ש'צריך' וכל פעם לא מצליחה לשפר את המצב שלה. היא עמדה על הגדר, ואני ממש יכולה להבין אותה. כל כך התאכזבה מהניסיונות שלה בעבר. לא הבינה מה עשתה לא נכון...כמה אני מכירה את זה.

בכל האתגרים שאני נתקלתי וממשיכה להיתקל בהם, בין אם הם בריאותיים או רגשיים, היה בי חלק קטן בתוכי, מין אבוקה כזו שבערה וממשיכה לבעור מבפנים. אבוקה שמזכירה לי שאם לא אוותר לעצמי, אם לא איכנע לפחד, מחכה לי משהו הרבה יותר טוב בצד השני.

לפעמים אנשים מקבלים רושם שהכול הולך לי בקלות. אבל גם אני מתמודדת עם הפחדים. וכל פעם אני מעזה לפגוש את הפחד, לזהות אותו ולראות אותו מולי, אני יותר ויותר מסוגלת לזכור את הפעמים בהם עשיתי את מה שעשיתי דווקא על אף הפחד, זאת אומרת, למרות שהפחד היה שם.

אז מה אני רוצה לאחל לנילי? שהיא תמצא בתוך עצמה את החלק בתוכה שבכל זאת כל כך רוצה את השינוי. שתזהה רגעים בחיים שלה בהם היא מאוד רתה משהו והצליחה להתגבר על הפחדים  שלה. אני מאחלת לה שתתחבר מחדש לדבר שיכול להניע אותה ליצור תקווה חדשה בעצמה ובסיכוי לשינוי שהיא כל כך רוצה.

האם זה הפחד ממה יקרה לה אם היא לא תעשה משהו? האם הפחד מאיך שהיא תרגיש? האם הפחד מהבריאות שיכולה ממש להתדרדר? האם הפחד מזה שלא יקבלו אותה כשהיא תרשה לעצמה סוף סוף לשנס מותניים ולעשות את מה שהגוף והנשמה שלה מבקשים כדי להיות מאושרת ובריאה?

כן, כמו שאמרתי מקודם, הפחד ממש יכול לשתק. העבר ממש יכול לשתק. יכול לשתק את כולנו...אבל החד יכול גם להניע אותנו להילחם על הזכות להיות בריאות ומאושרות...
במה תבחרי את? לאיזה חלק מהפחד את מתחבר? מה יכול להניע אותך לעשות צעדים כדי להתאזן מחדש ולשגשג?

היום אין לי טיפ ספציפי כזה או אחר, חוץ מהעצה, לאגור את האומץ לפגוש את מה שבאמת מפחיד אותך מלעשות שינוי בחיים...לשהות איתו ולזכור שיש בתוכך חלק כל כך חזק ונפלא שמביא אותך למקומות טובים.
אני מאחלת לך שתצרי בתוכך מרחב מקודש שיוכל להתמיר את הפחד שלך לדחף...

 

תהל עלמה בארי
איזון הורמונלי גופני ורגשי